הקדמה
ניקולס קופרניקוס (Nicolaus Copernicus) היה איש אשכולות פולני אשר בתחילת המאה ה-16 העז לטעון כי כדור הארץ איננו מרכז היקום אלא הוא סובב, יחד עם כוכבי לכת אחרים, סביב השמש (heliocentrism).
עיקרון קופרניקוס הנקרא על שמו (Copernican principle) טוען בפשטות כי ביקום אין מתבוננים מועדפים.
במקור, עיקרון קופרניקוס שימש את הפיזיקאים בהקשר של מיקום עצמים במרחב (x, y, z). בשנת 1993 החיל הפיזיקאי Richard Gott את העיקרון גם על המימד הרביעי – הזמן.
כשם שאין מתבוננים מועדפים במרחב, כך אין רגעים מועדפים בזמן – אנחנו (והעולם סביבנו) לא נמצאים ברגע ייחודי בהסטוריה.
במאמר שפירסם Gott בשם Implications of the Copernican principle for our future prospects (למעוניינים אשלח את המאמר – באינטרנט הוא עולה כסף) הוא מראה איך ניתן באמצעות משוואה פשוטה לחזות את משך החיים של תופעה כלשהי.
משוואת משך החיים
המשוואה, המדהימה בפשטותה, היא:
משוואה זו מבוססת על רעיון פשוט: אנחנו לא קיימים ברגע ייחודי בזמן, לכן כאשר אנחנו מתבוננים בארוע, סביר כי אנחנו רואים אותו אי-שם באמצע חיייו (ולא בתחילתו או בסופו).
נמחיש את השימוש במשוואה על ידי דוגמה – משך הקיום הצפוי של המין האנושי.
נשתמש במרווח בטחון (confidence interval) של 95%, ונניח כי האדם המודרני קיים בערך 200,000 שנים. נציב למשוואה ונקבל:
כלומר, עם מרווח בטחון של 95% המין האנושי ימשיך להתקיים לפחות עוד 5130 שנים, אך לא יותר מ-7.8 מיליון שנים.
היופי במשוואה זו היא האפשרות להשתמש בה לחיזוי משך קיום צפוי של דבר כלשהו תוך שימוש בכלים סטטיסטיים, במקום לנסות לפרום ולפענח את מרכיביו.
מספר דוגמאות נוספות, קרובות יותר לחיי היום יום שלנו (כולן מחושבות עם מרווח בטחון של 50%):
הצגה
אם מחזמר מוצג על במות במשך שנתיים, אזי הוא ימשיך בהופעות לפחות עוד 8 חדשים, אך לא יותר מ-6 שנים.
מחזות של שיקספיר מוצגים כבר 400 שנים, אזי הם ימשיכו בהופעות לפחות עוד 133 שנים, אך לא יותר מ-1200 שנים.
ספר
אם ספר נמצא על המדפים שנה, אזי הוא ימשיך להמכר לפחות עוד 4 חדשים, אך לא יותר מ-3 שנים.
רב המכר הגדול מכולם (התנ"ך) נכתב כנראה לפני 3,000 שנים, אזי הוא ימשיך להמכר לפחות עוד 1,000 שנים, אך לא יותר מ-9,000 שנים.
הודעה ב-WhatsApp
אם לפני שעה שלחת הודעה חשובה מאד ב-WhatsApp, אזי היא תהיה רלוונטית עוד 20 דקות, אך לא יותר מ-3 שעות.